ההצעה נכתבת איך שמסיימים לדבר עם הלקוח,
לא בערב מול המחשב

עבודה לא הולכת לזול ביותר. היא הולכת לראשון שענה.

הלקוח ביקש הצעה בשלישי. עד שהתפנה לכם ערב פנוי זה כבר חמישי, ובינתיים מישהו אחר שלח מסמך מסודר. לא הפסדתם על המחיר — הפסדתם על היומיים.

וכשכן יושבים לכתוב, זה נגמר בהודעת וואטסאפ עם שלוש שורות ומספר. זה עובד, עד שמולכם עומדת הצעה עם לוגו, פירוט ומע״מ מפורק — ואז זה נראה כמו שני עסקים בגדלים שונים.

גם הזמנה לאירוע נסגרת ככה.

מתארים את מה שהלקוח צריך, בשפה שלכם — וההצעה מוכנה. כך זה נראה בהזמנת קייטרינג:

„תפריט בשרי לשמונים איש, מאה ועשרים שקל למנה. עשרה סוגי סלטים ומאה ועשרים לחמניות, כלול במחיר המנה. חמישה מלצרים, מאתיים כל אחד. ועריכת שולחנות, עשרה שולחנות. המחירים כוללים מע״מ.” בהצעה: תפריט בשרי, 80 × 120 = 9,600 ₪. סלטים, 10 סוגים, 0 ₪. לחמניות, 120 × 0 = 0 ₪. מלצרים, 5 × 200 = 1,000 ₪. עריכת שולחנות, אין מחיר, נלקח מהמחירון, 10 × 45 = 450 ₪. סה״כ לתשלום 11,050 ₪ כולל מע״מ: לפני מע״מ 9,364.41 ₪, מע״מ 18% 1,685.59 ₪.

ההצעה שיוצאת ללקוח

אותם שדות ואותו סדר כמו במסמך שיוצא מהמערכת: שם העסק, פרטי הלקוח, סעיפי העבודה, המחירים, המע״מ והסכום הסופי.

מה שמפריד בין „מסמך” לבין הצעה שאפשר לשלוח